כל מי שמקיים אורח חיים דתי יודע שדרך החיים הזו מצריכה לעתים התאמות ושינויים. אנו צריכים לתכנן כראוי את סוף השבוע כדי להימנע מחילול שבת, צריכים למצוא אוכל כשר לפני החומרה שאנו מקפידים עליה וצריכים לוודא שגם הכלים שלנו בבית כשרים וכמובן שבמקרים כאלה כשמחפשים זוגיות צריך למצוא את האדם שאורח החיים שלנו דומה לשלו ושהדברים יכולים להתאים יחד. לצד כל אלו, אחד הדברים הנפוצים אצל אנשים דתיים ומסורתיים הוא הבלבול שקיים לעיתים מול המעסיקים במקום העבודה. מתי אפשר לצאת לחופשה, איך אפשר לקיים את המנהגים שאנו מורגלים בהם ובעיקר מה הדין לגבי זמן התפילה בעבודה. כשמדובר על מקומות עבודה שעובדים פחות או יותר סביב השעון כמו מסעדות, חשוב להבין את זה אפילו יותר מפני שיש תפילות גם בשעות הערב והלילה ולא רק במהלך היום. בואו נעשה קצת סדר בדברים.
לפנים משורת הדין
לפני שאנחנו מדברים על החוקים והכללים היבשים שבהחלט צריך להכיר, בואו נדבר רגע על יחסי אמון בין עובד ומעביד. כאשר ישנם יחסים כאלה עם עובדים מסורתיים, אפשר בכל מקרה למצוא את הדרך לתת לעובד לקיים את המנהגים שהוא מורגל בהם. כאשר מדובר על עובד מסור ורציני שאוהב את מקום העבודה, הוא מן הסתם לא ייתן לכך לפגוע בו, גם אם מדובר על עובד שמקפיד על תפילות יותר מהסטנדרט. דוגמה לכך היא תהילים ליום רביעי, פרק ארוך יחסית ובכלל מי שמקפיד על קריאת תהילים צריך יותר זמן תפילה. אם יש יחסים טובים בין הבוס לעובד אפשר להקפיד על כל התפילות וזה בהחלט לא צריך לפגוע בעבודה.
מה אומרים הכללים?
אז כדי להיות בטוחים תמיד מה מותר ומה לא, בואו נבין את החוקים השונים לגבי תפילה במקום העבודה:
- כלל העובדים בישראל רשאים להתפלל במהלך יום העבודה בהתאם לדתם וזה תקף אגב גם לעובדים בני דתות אחרות ולא רק ליהודים.
- זמן התפילה ייקבע בהתאם לנדרש על פי הפרקטיקה הדתית אך מתוך התחשבות באילוצי המקום ובדרישות העבודה.
- על פי החוק, הפסקה שמטרתה תפילה אינה מוגדרת כשעת עבודה מה שאומר שלמעסיק אין כל חובה לשלם עבודה שכר.
- בימים בהם זריחת השמש היא לאחר השעה שש וחצי בבוקר ותחילת העבודה המוגדרת היא בין שבע לשמונה, רשאי העובד להגיע באיחור לעבודה וזאת בתנאי שהוא מנוע מבחינת דתו להתחיל לעבוד ללא תפילה בבוקר, שאיננו נוהג להתפלל בבוקר במקום העבודה אלא בבית כנסת או במקום תפילה מוגדר אחר וכן עליו להיות אחראי להשלמת השעות באופן עצמאי בימים אחרים באותו החודש.
חשוב לזכור
מעסיק השולל שלא כדין את הזכות של העובדים שלו להתפלל בהתאם לדרישות הדת שלהם עובר על שני חוקים עיקריים. החוק הראשון והבסיסי יותר הוא חוק שעות עבודה ומנוחה והחוק השני שהוא מהותי יותר הוא חוק שוויון הזדמנויות בעבודה שקובע שאין להפלות עובד מחמת דתו.
מוצאים את הסידור המתאים
כאשר גם הבוס הוא ירא שמיים זה מן הסתם קל יותר, אבל גם במקומות בהם תפילה היא לא משהו שכלל העובדים מקפידים עליו, תמיד אפשר להגיע להבנות. בסופו של דבר החוקים ברורים, ונראה שהמטרה העיקרית שלהם היא לעודד את העובדים והמעסיקים למצוא יחד סידורים מתאימים. חשוב מאד שלא להפר את החוקים שכן מעסיקים יכולים בהחלט להסתבך עם החוק כך, ועם מעט גמישות ואלתור זה בהחלט לא צריך להיות עניין מסובך ומורכב מדי.
